אפליית שוטרות ושוטרים מול יתר העובדים במשק:
החוק למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה נכנס לתוקפו בשנת 1998 לפני 17 שנים. בכל השנים הארוכות הללו לא טרחו המפכ"לים והשרים לביטחון הפנים -, להורות על ביצוע בעין של הוראות החוק והתאמתו למשטרה כגוף מעסיק עובדים: 17 שנים ללא ממונה לטיפול על תלונות ,ללא טופס הגשת תלונה, ללא נוהל וללא התקנת תקנון או חובת לימוד כתנאי בקורסים לקידום דרגה.
17 שנים מופלים גם השוטרים וגם השוטרות מיתר העובדים במשק.
במה הם מופלים?
החוק סלל דרך חדשה, שאיננה פלילית. אלא אזרחית. מתווה המאפשר בירור הסיטואציה בתוך מקום העבודה, מבלי להיגרר להליך פלילי מיידי. . נשים רבות במערכות רבות, מעדיפות לפתור את הבעיה באמצעי גישור, פשרה והסדרה נורמטיבית , בלי תקשורת ובלי טרראם גדול. גם החשודים עצמם, מו8פלים לרעה כשמיד מוזמנים לחקירה פלילית במקום שתיווצר מדרגת ביניים לבירור אזרחי בדרכי צדק מאחה.
חשוב לזכור כי במרבית המקרים גם השוטרות המוטרדות וגם הקצינים המטרידים-הם אנשי משפחה, בעל, רעייה וילדים. אם מישהו תוהה מדוע הקריסה הטוטאלית והשבר הקשה ? יבין כי בהעדר הליך פנימי לבירור אפקטיבי של תלונות כאלה בתוך המשטרה-זה חוזר כבומרנג נגד כל הצדדים: הנפגעת, הפוגע והמעסיק.
אז אחרי 17 שנות גלות, הרחק מחופי המבטחים של הוראות החוק, הגיעה העת להטמעת כללי החוק וביצועם : מינוי מונה אישה, לבירור תלונות ,ותחתיה מינוי ממונות מרחביות . חיוב כלל השוטרים לעבור בחינה מעשית כמו "קורס נהיגה מונעת", ללימוד כל סעיפי חוק העונשין בתחום עבירות מין לסוגיהן, חוק שיוון האישה, חקיקה תעסוקתית ,מניעת הטרדה וכיוצ""ב. אני מפנה לסעיף 15 לפקודת המשטרה הקובע כי שוטר הוא תמיד בתפקיד. גם כשהוא מדבר עם אישה, קולגה, חשודה, עצורה, או שוטרת.