מדוע תמיד הפוגע נשאר והנפגעת מסולקת?

 

זוג הורים לילדה בת 4 הגיעו אלי לפני שבועיים להתייעצות, מסתבר שילד מהגן שלה פגע בה מינית מספר פעמים, בדיקה פשוטה העלתה שהילד פגע בעוד שתי ילדות באותו גן. הילדה העזה לספר להוריה שכואב לה בפיפי ושהיא מפחדת ללכת לגן כי הילד הפוגע עדיין שם.

ההורים פנו לכל גורם חינוכי בעירייה ובמשרד החינוך בבקשה להוציא את הילד הפוגע מהמרחב החינוכי בו שוהות הילדות הנפגעות, אך התשובה הייתה חד משמעית "לא!", ה"מדיניות" של משרד החינוך היא "לשקם" את הילד הפוגע בחברת הילדות הפגועות מבלי להתחשב בצורך האלמנטרי של כל נפגעת-לא לראות עוד את הפוגע בקרבתה.

הורי הילדה ניצבים כרגע בפני דילמה לא פשוטה: הילדה ממאנת ללכת לגן כל עוד הילד הפוגע מצוי בו, אז אין ברירה והיא זו שצריכה לעזוב את הגן. נשמע מוכר?

אכן, כך הוא המצב בכל התחומים, נערות ילדות ונשים שהפוגע בהן הורשע בעבירת מין נאלצות לכתת רגליהן כל שנה לבית משפט בבקשה לחדש את צו ההרחקה של הפוגע מקרבתן.
גם בתחום הטרדה מינית בעבודה המצב זהה, עובדת מתלוננת על עובד שמטריד מינית, הבדיקה יכולה להמשך שנים והמערכת המשפטית מציבה לה שתי אופציות: לוותר על מקום עבודתה ולעזוב את קרבת הפוגע או לוותר על תלונתה.

ילדות בבית ספר שצולמו בעירום או נפגעו מינית הן שנאלצות לעזוב את בית הספר בעוד הפוגעים ממשיכים בחייהם כרגיל.
גם נשים מוכות אשר מדווחות על אלימות נגדן, הן שנאלצות לצאת מביתן וממרחב חייהן ולעבור למקלט לנשים מוכות-בעוד הפוגע ממשיך בשגרת חייו.

שוטרות שהגישו תלונה למח"ש על הטרדה מינית ותלונתן נמצאה מוצדקת-אף הן עומדות בפני אותה ברירה : להמשיך לשהות במחיצת הפוגע או לעזוב ולהפסיד את מקומן.
אז למה זה ככה בצה"ל, במשטרה, במערכת החינוך ובכלל? התשובה פשוטה: כשילדה/ אישה מגישה תלונה על עבירת מין קמה מייד הנחת יסוד-המתלוננת משקרת עד שיוכח אחרת.

עו"ד רוני אלוני סדובניק