לא רק אצלנו איבדה הספרה הציבורית והפוליטית את הסבלנות כלפי "הטרדה מינית בעבודה" ובכלל- גורל הבחירות בארה״ב תלוי בכך כרגע.

מטרידים ותוקפים מינית המפלסים דרכם לצמרת השלטון, מגלים בהפתעה, שהכללים השתנו ואין יותר התיישנות על הזיכרון הקולקטיבי של הנפגעות, אף חוק ואף רגולציה לא תסתום
לנשים את הפה יותר, והן תבחרנה מתי ואיך לספר את עדותן- ויפה ראוי ולגיטימי לעשות זאת כדי למנוע מ ״טורף מיני סדרתי״ (כפי שהגדירה זאת יפה הגב׳ מישל אובמה) להתיישב בכס מקבלי החלטות של ארגון או מוסד.

מסע הבחירות המרכזי ביותר בעולם כיום, שם על השולחן את הנושא המהותי שיכריע בסופו של דבר את המרוץ לנשיאות ארצות הברית: היחס לנשים / ייצוג נשים.

תפנימו ״בוסים״: הטרדה מינית בעבודה, יחסי מרות, והחפצת נשים היא נוהג הפוסל מועמדות לתפקידי ציבור וחורץ גורלות פוליטיים ומקצועיים. זה קרה לפני עשר שנים? חמש עשרה שנים? אז מה? זה בהחלט שיקול רלוונטי בתהליכי בחירות של מועמדים לתפקידים ציבוריים.

ו…כן, מתלוננות יכולות צריכות וחופשיות לא להגיש תלונה במשטרה וכן לקום ולומר פומבית: המועמד הזה לא ראוי, הוא תקף
אותי מינית!

בנאום של מישל אובמה שלשום, היא ביטאה את הזעם הנשי ההולך ופורץ במרחבי התעסוקה בעולם כנגד תופעת ההטרדה המינית בעבודה, תחת יחסי מרות, נגד התבטאויות מילוליות סקססטיות וסיפרה על תקופת הסבתות שלנו שנאלצו לספוג הטרדה מינית מצד הבוס כחלק מהתרבות התעסוקתית, מה שאובמה מתארת על עידן הסבתות, נראה כמו תיאור ריאלטי של מה שקורה כאן ועכשיו אצלנו וכך אמרה:

״זה מזכיר לנו סיפורים ששמענו מהאמהות והסבתות שלנו, כיצד בתקופתן הבוס היה רשאי לומר ולעשות לנשים כל מה שעלה על רוחו. ולמרות שעבדו כל כך קשה ועברו את כל המכשולים כדי להוכיח את עצמן, זה אף פעם לא הספיק. חשבנו שכל זה הוא היסטוריה עתיקה. אבל הנה אנחנו ב 2016 ואנו שומעים את אותם הדברים בכל יום במסע הבחירות הזה״.
כשפעילות זכויות נשים, פועלות לביטול הההתיישנות על עבירות מין, וזכות להשמיע עדות אמת על ניפגעות תקיפה מינית גם בחלוף המועד המשפטי, מכונות ברשת ״ ג׳יהאד פמניסטי ״, אך כשמקשיבים לקולות העולים בארצות הברית כנגד ההתבהמות המינית של מועמד לנשיאות, מבינים שלא אנחנו הג׳הדסטיות…
כפי שהאנושות השתחררה מכבלי העבדות, כך נשתחרר מכבלי השיעבוד המיני במרחב הציבורי והתעסוקתי.

עו"ד רוני אלוני סדובניק