עוד הצלחה למשרד עורכות הדין אלוני סדובניק
פלונית נגד מדינת ישראל.
מהו סכום הפיצויים שעל המדינה לשלם לילד/ה שהיא הוציאה בכח מחזקת הוריו הביולוגיים ומסרה אותו לפדופיל שיתעלל בו מינית?
אם צפיתם בכתבת התחקיר של יפעת גליק על הפקרת ילדי האומנה בישראל-חשוב שתדעו שהמחדל לא מסתיים כאן. יש לו פרק ב' ופרק ג'.
כרוניקה של התעללות ממסדית ידועה מראש-
גם באותם המקרים המעטים בהם ילדי אומנה העזו להגיש תלונה פלילית על הורה האומנה המתעלל, וגם כאשר יש כבר הרשעה פלילית ואין מחלוקת שהעבירות נעברו- כעת המדינה נעמדת מול הילד/ה הנפגע ונלחמת בו מלחמה משפטית אכזרית ומרושעת, כדי לא לשלם לו פיצויים שיוכלו לעזור לשיקומו ולמימון הטיפולים.
בעשרות תביעות נזיקיות שאנו מנהלים במשרדנו, בשמם של ילדים ומתבגרים שניזוקו נזק קשה בשל רשלנות הרווחה- המדינה והרשויות המקומיות וחברות הביטוח שלהם מסרבות כעקרון לפצות את הילדים ומאלצות אותם לנהל מאבק משפטי של 3-4 שנים עד לקבלת הפיצויים.
המדינה טוענת דרך קבע אותן הטענות שוב ושוב בלי להשפיל מבט: טענה ראשונה הזויה ומקוממת, היא שהמדינה עצמה לא "אנסה" את הילד, ולכן הרחבת ההתיישנות על עבירות מין בקטין בידי האחראי לו-לא חלות על המדינה, אלא רק על הפוגע עצמו.
בימים אלו אנו ממתינות לפסק דין של בית המשפט העליון-שעומד להכריע בסוגיה משפטית מורכבת זו. אני טענתי בדיון בבית המשפט העליון לפני חודש, כי המחוקק התכוון להרחיב את ההתיישנות בעבירות מין והתעללות בקטין- על כל מי שחב באחריות לנזק שנגרם לילד באומנה ולא רק הפוגע עצמו.
תחזיקו לי אצבעות. הלוואי והעליון יפרש כמוני את תיקון 4 לחוק ההתיישנות בהרחבה ולא בצמצום.
במקרים בהם אין טענת התיישנות למדינה- היא מתישה בבתי משפט את הילדים הללו בטענות חדשות-יש למדינה "מומחית" קבועה פסיכיאטרית מוזרה, אשר בכל התיקים של ילדי אומנה, היא מגישה בשם מדינת ישראל חוות דעת "מומחה" לפיה, הילד היה כבר "דפוק" " סחורה פגומה" לפני שהגיע למשפחת האומנה ולכן לא נגרם לו נזק מהאונס.
בכל התיקים הללו- מפעילה חברת הביטוח של הרשות המקומית הנתבעת יחד עם המדינה- חוקרים פרטיים שעוקבים אחרי הנפגעות, מציקים ומטרידים אותן, במטרה להוכיח שהן "עושות חיים" יוצאות, מבלות, ולכן הנזק שנגרם "איננו רציני".
האמנם צריך להעביר ילד כזה, מסכת חדשה של התעללות משפטית?
ומה הכי חמור?
בכל התיקים הללו, שניהלנו בשם ילדי אומנה- המדינה וחברות הביטוח שילמו בסוף פיצויים בסדרי גודל של 1.8 מיליון ל-900 אל"ש. אבל התנאי של המדינה לפשרה זו, היא התחייבות של הנפגעת לסודיות-ובתי המשפט? הם מגבים את תעשיית ההסתרה ומעניקים למדינה את מבוקשה-צווי איסור פרסום גורפים האוסרים על הנערות לספר כי זכו במשפט או כמה פיצויים שילמה להן המדינה.
את מי משרתת ההסתרה הזאת?
את המשך השיטה, את המשך ההסתרה, אם אין חשיפה לציבור-אין ביקורת, אין התייעלות, אין תיקון, אין שיפור- הכלבים נובחים והפדופילים ממשיכים לטרוף עוד ועוד ילדים.